רש"י על מנחות צ׳

1 אשם נדבה מי איכא - הילכך לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים:

2 מתני' שהיה גודשה בתוכה - שהיתה גדולה כל כך שכשהיתה נמחקת היה בה עשרון:

3 מדת היבש בירוציהן חול - מה שנופל מן הכלי לאחר שנתמלא היינו בירוצין:

4 אלא שהלח נעקר - שהבירוצין נכנסו בכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו חוץ לפיכך הן קדש דנכנסו בכלי ונתקדשו בו:

5 ובירוצין של יבש אינו נעקר - מתוכו של כלי שלא נכנס בתוך הכלי ולא נתקדש בו לפיכך הוא חול:

6 גמ' מני - הא דקתני כל המדות היו נגדשות:

7 אי ר"מ - דאמר לעיל מנחות ד' פז. גדוש שבו היה מודד לכל המנחות מחוק מדה של כהן גדול שהיתה גדולה כ"כ שגודשה בתוכה:

8 ומחוק הוי - ואפילו חד גדוש לא הוה:

9 ומאי כל מדות - דלא תימא כל המדות שהיו שם היו גדושות דלא היתה אלא אחת גדושה:

10 אלא הכי קתני מתניתין כל מדידות - שהיו מודדין בה היו גדושות:

11 לא נמשחו בחוץ - לפיכך בירוציהן חול:

12 רבי עקיבא סבר מדת יבש לא נמשחה כל עיקר - וחול היא לפיכך מה שבפנים בכלי קדושת פה הוא דמקדש ליה הילכך מה דאיצטריך ליה מקדש בירוצין דלא צריך ליה לא מקדש לפיכך בירוציהן חול:

13 היינו טעמא - דלח בירוציהן קודש שבירוציהן שלה נעקר מתוך הכלי:

14 ומגווה דמנא קאתי - מן הקדש להכי הוי קודש:

15 למאי דצריך - למה שבתוך הכלי איכוין למיקדש ולא לבירוצין ואמאי מיקדשי הבירוצין:

16 שלא מדעת - שאף ע"פ שלא נתכוין להקדיש הבירוצין קדושין כלי שרת:

17 גזירה שמא יאמרו - דמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אע"ג דאתו מגוויה דמנא אמרי הכי נמי מוציאין מכלי שרת לחול אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאין מכלי שרת לחול:

18 סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת - שלא כמצותו דמצותו היה לסדרו בשבת:

19 פסולה - לפי שצריך שיהא הלחם על השולחן ב' שבתות:

20 כיצד יעשה - שיהיו כשירין הלחם והבזיכין:

21 יניחנו - שלא יקטיר הבזיכין ולא יסלק הלחם עד לשבת שניה הבאה ונמצא הלחם והבזיכין על השולחן ט"ו ימים ושני ימי שבת שאפילו הוא על השולחן אותן ז' ימים שעד לשבת יותר מדינו אין בכך כלום הכא נמי ניגזור שלא יניחנו לשבת הבאה שמא יאמרו כשם שאלו אין נפסלין אע"פ ששהו שם יותר מדינן כך מפקידים בכלי שרת כל זמן שרוצה ואין נפסל בלינה:

22 פנים - לחם הפנים דהוא בהיכל אמדות קרמית שהן חוץ בעזרה:

23 פנים לאו כ"ע ידעי - שכן אירע בזה הלחם אלא הכהנים וכהנים ידעי טעמא דמילתא דכהנים זריזין וליכא למיגזר:

24 חוץ כ"ע ידעי - ואיכא למיגזר שמא יאמרו וכו':

25 לקיץ המזבח - שקונין מהן עולות ומקייצין בהן את המזבח כשאין שם קרבנות כדי שלא יהא המזבח בטל:

26 המקבל עליו לספק סלתות - שקבל מעות מן הגזבר כדי לספק סולת כל השנה וקיבל עליו לתת ארבעה סאין בסלע והוקרו:

27 ועמדו שלשה סאין בסלע - נותן ד' סאין כמו שקיבל:

28 קיבל עליו לתת ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו - ד' סאין בסלע מספק מארבע סאין ואותה סאה שנותן להקדש יותר ממה שקיבל עליו היינו מותר נסכים שהן לקיץ המזבח:

29 ואם לנו - לפי שאין שם זבח אחר:

30 הבשר לשם ועורות לכהנים - דמהו דתימא הואיל ולקיץ המזבח הוא יהא כולו עולה ואפי' עורה שיחזור ויקח מדמי עור הבהמה לצורך עולה ולא יהא עורה לכהנים קמ"ל:

31 מתני' חוץ מן הבכור ומעשר ופסח - דהנך כולהו משום חובה נינהו אבל חטאות משכחת בציבור נמי:

32 אלא חטאת וכו' - ואע"ג דאמרינן חוץ מחטאת ואשם חטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים משום דכתיבי בהדיא:

33 גמ' ואפילו מנחה - הבאה בפני עצמה בלא זבח:

34 ת"ל עולה - דמנחה הבאה עם זבח טעונה נסכים ולא מנחה הבאה בפני עצמה בלא זבח:

35 משמע להוציא את אלו - בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם שאין באין בנדבה אלא חובה הן:

36 ומאי ניהו עולת ראייה ושלמי חגיגה - שאינם חובת הרגל אלא עולת ראיה ללא יראו פני ריקם וחגיגה לשלמים ומוספין וחובת היום לא מצי להוציא אע"ג דלא הוו בנדר ובנדבה דהא בהדיא כתב בהו נסכים:

37 משמע להביא את אלו - עולות ראייה ושלמי שמחה משום דהויא דומיא דעולות ושאר עולות הבאין בנדר ובנדבה שאינן חובת הרגל:

38 אביא שעירי חטאת - דהואיל ובאין במועד יהו טעונין נסכים:

39 בן בקר בכלל היה - דהא כתיב ברישיה דקרא לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן וכי תעשה בן בקר למה לי ליכתוב והקריב על בן הבקר וגו':

40 אף כל הבא בנדר - טעון נסכים לאפוקי שעירי חטאת דלא מצינו חטאת שיהא בא בנדר ונדבה:

41 מן הבקר או מן הצאן מה תלמוד לומר - והלא כבר נאמר זבח וכולהו בכלל זבח נינהו:

42 אפילו עולת העוף - יביא עמה נסכים:

43 יביא משניהם - בקר וצאן:

44 ורבי יונתן למה לי קרא - לחלק מן הבקר או מן הצאן הא גבי מקלל אביו ואמו אמר סנהדרין דף סו. כיון דלא כתיב בהו יחדו משמע נמי אחד אחד עד שיפרוט לך הכתוב יחדו הכי נמי מן הבקר ומן הצאן כיון דלא כתיב בהו יחדו משמע נמי כל אחד בפני עצמו ולא איצטריך קרא לחלק: